את הפוסט הזה קיבלתי בהשראתה
המופלאה של שחר ששיתפה אותנו בפוסט על חיפה ("חיפה לא רק
לחיפאים") אותה כתיבה ייחודית שנתנה לי להרגיש, לדמיין ולטייל אל
עבר אותם ימים יפים באחד מהמקומות האהובים עליי מכל. אני מדברת ירושלים (אולי
בהמשך אדבר גם על שוק הפשפשים ביפו). דווקא בפוסט הזה, הרגשתי את אותה התחושה
הזו, אותה תחושת האווירה ששידרה שחר נתן לי ביטחון. שחר סחפה אותי וגרמה לי
להרגיש את אותה השתלבות טבעית שאפשר לחיות ביחד, ללא מוצא, גזע דת ומין. ללא שנאת
חינם, ללא דעות פוליטיות, פשוט קבלת האחר כמשהו שהוא מובן מאליו.
בזמן כתיבת הפוסט, יום א' בתאריך
03.01.16 בשעה 16:15 , הפלאפון שוב מדווח על ...
פיגוע
דקירה בירושלים, מהמקום שנתן לי תחושה של ביטחון ותחושה של בית
באופן רגעי, הופך בין רגע לחשש יומיומי. תוך כדי כתיבת המילים אני נזכרת
בחודש אלול האחרון, שציין א חודש סליחות, אצל הספרדים מא' באלול מתחילים
סליחות בשעה 00:30, ועליתי לא מעט לירושלים. יש משהו מאוד יפה
במילים ואמירה, בכוונה, בהתאחדות. ההקרבה לשם והרצון העז הובילו אותי
לאותם ימים שעליתי יום אחר יום לאותה התייחדות. היו ימים שהייתי נוסעת
כמה שעות לפני ומטיילת ברחובות העיר, אך היו גם ימים שהגעתי ישר. לפעמים היו
מתלווים אליי חברות, ידידים ואימא אך היו גם ימים שהייתי לבד
לא אשכח את מילותיה של אימא: " מאיפה האומץ להסתובב בשעות כאלה, במקום כזה, אין את לא פוחדת? כל לילה הייתי חוזרת לה ב3 בלילה ועד שלא הייתה שומעת את הרכב נכנס לחניה היא לא הייתה נרגעת." כל כך מתגעגעת לזמן איכות הזה, אי אפשר לתאר. כמה ימים אחרי סיום הסליחות.. החלו תקופת הרציחות ברחובות ירושלים. ירושלים שעד כמה ימים לפני זה נתנה לי להרגיש כמו בבית.
גם
פה, ניתן לראות את החיים ההפכפכים שלנו, בין שמחה לעצב, רגוע ופחד, ביטחון וחשש
והרשימה עוד ארוכה. אז למה בכל זאת אני אוהבת את ירושלים? אמשיך לאהוב? ואמשיך
לחיות למרות הכל... נתחיל מהנראות שלה.. מהרצפה שבנויה מאבן ירושלמית,
הרחובות, השוק של מחנה יהודה, ועד רחובות ממילא, והכותל המערבי.
אומנם
אווירת הפוסט התחילה בחיובי, אשתדל לסיים גם בחיובי למרות המצב, אפשר להגיד על עם
ישראל כל כך הרבה דברים. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו - בשעת צרה, כאב,
כולנו הופכים לגוש אחד. את זה אי אפשר לקחת מאתנו.
שנדע
ימים טובים יותר, בריאים יותר, שקטים יותר, אמן!!!!!!!
שלכם,
חלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה