50 תמונות, 50 תחושות שמתחברות לסיפור אחד...
אני מתבוננת בתמונות
– תמונה אחר תמונה. וכל תמונה גורמת לי להרגיש תחושה אחרת, תחושה שלא תמיד ניתן
להסביר במילים. אם למשל אני אסתכל על התמונות של הבית... אז כשאני מסתכלת עליהן,
אני מבינה שבחרתי אותן כי הן גורמות לי להרגיש ניחוחה ושלווה.
אחרי התחושות
הראשונות שמגיעות אני נזכרת בתחושות שפחות נעים לי לזכור... זה מזכיר לי את השינוי
הגדול שעשיתי בשנה וחצי האחרונות. מסטטוס של כמעט מאורסת = מצב של להיות בבית
שלי עם הזוגיות שהייתה לי, ועוד שנייה חתונה שדוברה בעתיד הקרוב, על זה שהנה מי
שישן איתי בכל לילה יהיה אבי ילדיי לבין השינוי הזה שבין רגע הכל מתפרק (את הפרטים
אשאיר לעצמי...) אני עוזבת את הדירה בתל אביב, מוציאה אותה לשכירות וחוזרת לגור עם
אימא שלי....
אחרי התחושות
הראשונות שמגיעות אני נזכרת בתחושות שפחות נעים לי לזכור... זה מזכיר לי את השינוי
הגדול שעשיתי בשנה וחצי האחרונות. מסטטוס של כמעט מאורסת = מצב של להיות בבית
שלי עם הזוגיות שהייתה לי, ועוד שנייה חתונה שדוברה בעתיד הקרוב, על זה שהנה מי
שישן איתי בכל לילה יהיה אבי ילדיי לבין השינוי הזה שבין רגע הכל מתפרק (את הפרטים
אשאיר לעצמי...) אני עוזבת את הדירה בתל אביב, מוציאה אותה לשכירות וחוזרת לגור עם
אימא שלי....
ישנם גם תמונות
שעושות לי טוב... תמונות של חדרי שינה למשל, כשחזרתי לבית של אימא שלי, החבר של
האקס הוא לא אחר ממעצב הפנים המהמם – דניאל חסון שדאג לעצב לי חדר שינה
מהחלומות....
הנחלה הפרטית
שלי...
חזרתי שוב לצפות ב – 50 התמונות שאספתי במספר ימים, חוץ תמונות של מטבחים, בתים, אווירה, אקססוריז
וכו'... התווספו להם תמונות של כלבים מסוג שיצ'ו. וזה לוקח אותי לתחושה
הבאה, לתחושה ולאהבה הגדולה שלי העונה לשם – טוי.
טויטוי שלי איתי
מגיל 21 והבאתי אותו כשהיה בגיל חודש וחצי, הוא ממש הכנה לילד. פשוט אהבה קטנה ללא
תנאי. אחרי האהבה העצומה אליו היא אפשר שלא לפרגן לו בתמונות כאן....
כשאני מסתכלת על
התוכן והתמונות עד עכשיו, המכנה המשותף בין התמונות שלי לתמונות של הפינטרסט זה
אהבה, אהבה ללא תנאים, אהבה למשפחתיות ולבית שיש בו תכולה של דברים מנחמים, חמימות
ואהבה. אם זה באמצעות המילים והמשפטים שהיו על אהבה במגוון שפות (עברית, אנגלית
וספרדית).
כנ"ל לגבי
האוכל, הדברים הטעימים, העוגות והעוגיות, מזכירים לי את המטבח העצום שהוא אהבה
ענקית. כמיה עצומה לבישול. מחזיר אותי לכמה שנים אחורה, שהתחלתי ללמוד מסבתא שלי
היקרה לי מכל בישול עיראקי. זו הייתה חוויה נהדרת, שלא מובנת מאליה. מקום רך
ונעים, מקום נינוח שיש בו רכות, אהבה חמימות ומרחק גדול מלבד והבדידות.
זו תמונה שצולמה לפני
ארבע שנים, סבתא הכינה איתי יום בישול מעדות עיראק, לימדה אותי קובות. איך להכין
אוכל לפי העיניים לפי הטעם לפי תחושות הבטן. וזו התוצאה. סבתא היחידה והיקרה לי
מכל. שאין עליה בכל העולם כולו. אחת ויחידה, מיוחדת במינה!!! 3>
נקודת
הסיום...
נורא קשה להביא פוסט מין הסוג הזה לסיום, זו עוד דרך להביא את עצמי לידי ביטוי.
הפעם זה היה באמצעות חמישים תמונות שונות שניתנות לצפייה ב- פינטרסט.
אשמח
מאוד לדעת מה חשבתן/ם על החומה הנוספת שהשלתי מעצמי...
תגובות, הערות /הארות תתקבלנה בברכה..
אז
עד הפעם הבאה...
שלכם,
חלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה